Posted on

Le Syndrome de Jerusalem

name

Max Leibovitch est un homme haut placé au Ministère des Finances français. Arrivé en Israël pour un rendez-vous important, il est atteint du Syndrome de Jérusalem et est persuadé qu’il est le prophète Jonas. Et donc, comme le prophète Jonas de la Bible, il essaie d’échapper à sa mission divine.

Max Leibovitch est un homme haut placé au Ministère des Finances français. Arrivé en Israël pour un rendez-vous important, il est atteint du Syndrome de Jérusalem et est persuadé qu’il est le prophète Jonas. Et donc, comme le prophète Jonas de la Bible, il essaie d’échapper à sa mission divine.

Au même moment à Tel Aviv, Avi, un jeune israélien tout juste rentré d’Inde, est amoureux d’Ivana, une prostituée Russe qui travaille dans la maison close d’Igor en périphérie de la ville. Elle apprend qu’elle a été vendu à un autre maquereau, il décide alors de la libérer à n’importe quel prix.

Pour cela, il vole un taxi collectif, mais il réalise trop tard que le véhicule n’était pas vide, et il emporte donc dans son projet fou une troupe de personnages hauts en couleur : Hadassah, une soldate sexy, Shelly, une serveuse new age sur la route d’un festival de méditation et d’amour dans le désert, Ilan un étudiant religieux d’une yeshiva Française en mission spéciale pour son rabbin, et bien entendu le français Jonas.

Avec le maquereau Géorgien furieux à leurs trousses, les passagers se rencontrent et des liens se créent lors d’un voyage excitant. Poursuivis par la mafia, la police et le consul français en Israël, leur aventure va les faire voyager de la Ville Sainte à Tel Aviv, au bord de la mer, et finalement au milieu du désert où ils vont découvrir le festival d’amour et méditation.

 Prix du Public du 9e Festival du Cinéma Israélien à Paris en Février 2009

Prix du Public de la Mostra Israelense au Festival du Film de Sao Paulo en Juin 2009

Sélection officielle du Festival de Film Méditerranéen à Montpellier en Octobre 2009

Broshur heb

Posted on

גינת עדן/ על עריכה דוקומנטרית ועל תיקון עולם

על עריכה דוקומנטרית ועל תיקון עולם

היום מסתיימת תקופת הצפייה של חברי האקדמיה ברוב היבול השנתי של הקולנוע הישראלי, שהייה נהדר במיוחד העונה. תודה לכל מי שצפה ובחר ב”גינת עדן” שביימה יהודית כהנא . תודה גדולה עוד יותר למי שיבחר בנו שוב, גם בסבב הסופי של ההצבעה לפרס אופיר, שיחל מחר, יום שני, ויסתיים ביום רביעי. נוסיף מספר מילים על עריכת הסרט המאתגר הזה בידיה הנאמנות של העורכת מירי לאופר, שהתחילה בינואר והסתיימה כמו לידה, רק 9 חודשים מאוחר יותר.

בקישור המצורף יש שיר מרגש ששרה שרה כהן וכתבה אטה ש. שתיהן בוגרות “גינת עדן”. השיר מתוך הפרויקט “גיטרה מרחוק פורטת”,  הקליקו על הקישור והקשיבו רגע למילים ולצלילים. זהו פרויקט מוסיקלי מרהיב ומעצים שיזמה וניהלה אורה ברנס בגינת עדן, ואיתי אברמוביץ הפיק מוסיקלית. רק 50 דקות נותרו בסרט המרגש שערכה בחוכמה מירי לאופר, ועל רצפת חדר העריכה נשרו עוד 300 שעות וביניהן גם כל השירים המופלאים שיצרו וביצעו בנות גינת עדן. אולי יום אחד עוד נוציא אותם אל האור. אולי בגינת עדן 2.0. ובינתיים, איך בוחרים את השוט הטוב ביותר? איך בוחרים את הסיפור הטוב ביותר? אלו דמויות תישארנה ואלו לא? באמת שקשה לדעת ולבחור אם אין לידך עורכת רגישה, חכמה ונחושה כמו מירי לאופר.

כשהגענו לחוות “גינת עדן” חשבנו, יהודית ואני, שהמקום עצמו ומקימיו יהיו גיבורי הסרט. צילמנו עשרות שעות מרתקות עם בני הזוג נאוה וניר אפרתי לצד החניכות בחווה, שניהם גיבורים נדירים באמת. יום אחד, אחרי שכבר הפכו להורים לשישה ילדים ואחרי קריירת חינוך ארוכה, יצאו השניים אל כיכר החתולות בירושלים ופשוט הביאו אל ביתם בנות שנמלטו מביתן אל הרחוב, כל אחת מסיבותיה. זה היה מהלך משנה חיים ומתקן עולם, לא רק עבור נאוה וניר, אלא גם ובעיקר עבור עשרות הבנות שממשיכות להגיע גם אחרי עשור שנים אל החווה הטיפולית שייסדו השניים במבואות יריחו, ובעזרתם הן מוצאות דרך להשתלב בחיים חדשים. יחד עם ד”ר רפאלוביץ יצרו בני הזוג מתודה טיפולית בעלת אחוזי הצלחה גבוהים, המבוססת על חינוך לאחריות עצמית דרך טיפול בבעלי חיים ובחקלאות. הסיפור של ייסוד החווה בידי נאוה וניר אפרתי לא היה סיפור פחות טוב, אבל המצלמה הסבלנית של יהודית נצמדה באינסטינקט לבנות, מתעדת רגעים כל כך אותנטיים עד שקשה להאמין שהם כאלה. למירי העורכת, ומאוחר יותר גם לנו, היה ברור שכמו שהמקום נוסד למען ולטובת הבנות, כך גם הסרט צריך להתרכז בסיפורן של הבנות. כך, במשך חודשים ארוכים, נערך הסרט בהשראת אותו אקט רב חסד של התבטלות עצמית לטובת הזולת, שעשו בני הזוג אפרתי. מתקני עולם שיוצרים פירמידה של טוב, שרק גדל והולך ככל שהבנות צומחות ומשתלבות בחייהן ובחיי אחרים ממקום בוגר ואחראי יותר.
כך יוצא שאחרי הצפייה בסרט לרוב שואלים אותנו הצופים מה עם הבנות? היכן הן היום? ולפעמים גם “מה זו החווה הזו?” ובכן, שלושתן בסדר גמור. באמת. זה לא קל לחזור לחיים, או איך שאמרה תהילה בסרט: “זה כאפה לפנים לצאת החוצה”… אבל הן מתמודדות יפה מאוד עם המציאות ההפכפכת, כמו כולנו. גם בני הזוג אפרתי בסדר גמור, ולאחרונה הם אף התחילו במיזם חדש ולא פחות מסעיר במצפה יריחו. הם ממשיכים לנהל את “גינת עדן” שפורחת ומצליחה היום, יותר מתמיד. הייתה שנה נפלאה. תודה לכל מי שהפך את הסרט הזה מחזון למציאות.

Posted on

יניב חיים/ שחקן, תסריטאי, במאי ומפיק

יניב חיים – קורות חיים מקצועיים

בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב וקורס בימוי ומשחק מול מצלמה של רותי דייכס. שחקן בתיאטרון הקאמרי והבימה. במאי וכותב לתיאטרון, (ממלכת השוקולד של תותי- זכתה לביקורות נלהבות. נונו וצבעי החברות, גמד לארוחת ערב), יוצר תכנים תסריטאי ובמאי טלוויזיה ודוקומנטרי,( סיפורים מארגז הצעצועים, בדאלק), ופרסומות לאינטרנט, (האתר לזוז- רשת חברתית ספורטיבית). השתתף בסרטי קולנוע שונים, (סיפור קיץ, אני ביאליק, הדברים שמאחורי השמש), סדרות טלוויזיה ודרמות ( פלורנטין, חתא יסבח סבח, זוכת פרס הדרמה הטובה ביותר, פתיחה 1812, קופיקו ועוד). פרסומות שונות בארץ ובחו”ל, (קלינקס, מקדונלדס, סקודה, דקסמול ועוד). בן 40, נשוי ואב לשניים. חולם להגיע יום אחד להוליווד. אבל בקרוב.

Yaniv Haim 1

Posted on Leave a comment

Sderot\ Faces

Prior to the production of Shooting in Sderot, we have constructed a photo essay of some faces of Sderot with street style photography. Our objective for this project is to visually convey the emotions of the people living in the city, whether they are happiness, indifference, or any other. We want to tell Sderot’s story in a way that can be universally understood, and what better way to do that than with photographs.

We went into the city with a mission to see and understand how people there live. We shot them in their workplaces, at their most frequented places in town, and with their families. We hope that this project brings the world one step away from politics and one step closer to the humans of Sderot.

We want to prove that all people- no matter where people live, what their beliefs are, or what they do with their time- are the same. We all have fears, we all struggle, and we all have a pressing urge to be happy. We hope that our photos can show some reality of the people that live in Sderot regardless of politics, economics, and unawareness.

 

Posted on Leave a comment

הסוסיתא של הרצל/ תסריטאית: מיכל ויניק

מיכל ויניק היא בוגרת מגמת תסריטאות ו- M.F.A. בחוג לקולנוע, אוניברסיטת תל אביב. תסריטה “סחורה פגומה” זכה בפרס ראשון – מענק פיתוח תסריט בתחרות הפיצ’ינג הבינלאומי בפסטיבל הסרטים בחיפה, 2007. התסריט ‘משפחת ברש’ זכה פרס שני בקרן ע”ש מיקי אלבין לשנת 2004. בין השאר כתבה עונה (13 פרקים) לסדרת הילדים “כוכב החיות”, כותבת על קולנוע בעכבר העיר ובמקומות נוספים. סרטה הקצר, “פיתיון” הוקרן בין השאר בפסטיבל סאנדנס וזכה בפרס ראשון בפסטיבל הקולנוע בירושלים, 2008, מלמדת תסריטאות בחוג לקולנוע, אוניברסיטת תל אביב.

Posted on Leave a comment

הסוסיתא של הרצל/ תסריטאי: שלומי אלקבץ

שלומי אלקבץ, תסריטאי

למד משחק וצילום בניו יורק. שיחק בתאטרון במשך שנתיים ובו בזמן התחיל לכתוב תסריטים באורך מלא. “ולקחת לך אישה” נכתב בניו יורק ביחד עם אחותו. חזר לישראל  לאחר 7 שנים בניו יורק לצילומי הסרט והמשיך לכתוב תסריטים נוספים. כיום חי ועובד בישראל, מלמד קולנוע במכללת ספיר ועובד על הרומן הראשון שלו. כתיבה ובימוי הסרט “ולקחת לך אישה”, “שבעה”, “עדות”.

Posted on Leave a comment

הסוסיתא של הרצל/ הצהרת כוונות של הבמאי

לפני מספר שנים, לימדתי קולנוע בתיכון “גוטווירט” בעיר שדרות. הגעתי לעיר מוכת קסאמים, שתושביה חיים בפחד, בייאוש ובחוסר תקווה. ארץ אחרת שבה אנשים מיוחדים, חמים, פתוחים, בני עדות מגוונות, מלאי יופי, חכמה ופשטות. הכול היה שונה מאד מאיך שזה נראה בטלוויזיה. לפתע בלי התראה מוקדמת, הפריפריה הרחוקה, נכנסה לחיי.

החברה בעיר מאד מגוונת, והיא מעניקה מרחב מחייה לכולם. דתיים, חילוניים, אתיופים, מרוקאים, קווקזים, רוסים, תימנים, עירקים וגם מעט אשכנזים לרפואה. בין מטח למטח ביום יום בשגרת חיי כמורה, חוויתי בעיר הזאת חוויה עמוקה ומטלטלת. הייאוש של התושבים וילדיהם – תלמידיי, עורר בי רצון עז לספר את סיפורם. ב”סוסיתא של הרצל” בחרתי לספר את סיפורם מנקודת מבט פנימית, ישירה וכנה, ולא מנקודת מבטו של זר מזדמן, שבא לעיר ומספר את סיפורה מן החוץ.

הסרט “הסוסיתא של הרצל” מציג את המלכוד שיישובי הפריפריה הישראלית בכלל והעיר שדרות בפרט, כלואים בו מאז הקמתם. נקודת המבט של גיבורי הסרט משקפת את המציאות הקשה באופן פיוטי, ובכך היא מעניקה מימד של עומק לחומרים שנשחקו עד דק בחדשות, עד שחושינו קהו. מצלמותיהם של התלמידים מציגות באופן בלתי אמצעי את התמודדותם של בני משפחתם בזמן אמת, תחת הפגזות, משברים אישיים, ומצבי חרדה שמציאות זו מייצרת ללא הרף. הסרט מתבונן במבט מפוכח על המציאות הישראלית ועל החלום הציוני שנע למגינת לבי במסלול של התפוררות איטית. חוסר הסולידריות בין חלקיה השונים של החברה הישראלית, הפערים בין הפריפריה המוזנחת והנטושה לבין המרכז השבע והמפונק צועקים אל העין ואל הלב.

מזה כ- 18 שנים שאני מלמד בתיכונים ברחבי ישראל ועלילת הסרט משקפת את שיאן של החוויות שחוויתי כמורה לאורך השנים. בדרך כלל תלמידי מצלמים סרטים אישיים, בנושאים שמעסיקים אותם. אם מתמזל מזלם הם עוברים חוויה משמעותית, מעין מסע התבגרות באמצעות קולנוע. החוויה של יצירת סרט יוצרת אצלם לעיתים תודעה חדשה, באשר למקומם בתוך החוויה הישראלית, ולפעמים אף להכרה ביכולתם לשנות ולכוון את מסלול חייהם כרצונם.

העיר שדרות נמצאת כבר שנים במוקד הסכסוך הישראלי פלשתיני. מתקפות הקסאמים מעזה הולכות ומתגברות משנה לשנה. כל סבב מעלה את רף האלימות והתופת. הנחישות של החמאס אשר מתמיד במאבקו נגד ישראל בתוספת אוזלת ידן של ממשלות ישראל לדורותיהם, שנכשלו בחתימה על הסכם שלום  שיביא לקץ הסכסוך. הקיפאון במצב המדיני גורם לסחף מתמיד בחברה הישראלית לכיוון של הקצנה כוחנית. כל כמה שנים, שיכרון הכוח משתלט על עם שלם, מנטרל את כל מערכות הביקורת וגורר אותנו שוב לתוך מערבולת של אלימות שנאה וייאוש. ריטואל שחזר על עצמו, ב”עופרת יצוקה” ולאחרונה ב”עמוד ענן”. אחד קטלני והרסני והשני מאופק יותר.

עלילת הסרט משקפת את הקשר שאני רואה בין מצבם העגום של גיבוריו, תושבי שדרות, ובין חוסר המוצא של החברה הישראלית מול הסכסוך המתמשך. הסרט הוא הזדמנות לחשוב על עצמנו ועל עתידנו במזרח התיכון, דווקא מנקודת המבט של בני הדור הבא, הגדלים בשולי החברה הישראלית ומשלמים אולי יותר מכולנו, את מחיר הקיום בארץ הזאת.

דויד קרינר

Posted on Leave a comment

Shooting in Sderot/ Sociopolitical Background

הסוסיתא של הרצל - נער ונערה עם גיטרה

For the past ten years, the city of Sderot has been in the eye of the storm of the Israeli-Palestinian conflict. Situated a few kilometers from the city of Gaza, the life of Sderot residents has long become insufferable. The barrage of qassam missiles falling upon them like a nightmarish drizzle with no end in sight, intensifies the feelings of helplessness, suffocation and frustration that continues to grow from year to year. A city that once was a source of pride has over the years become a trap of death and despair.

הסוסיתא של הרצל - דרדר

Within this impossible routine, the city residents are forced to get up every morning and go to work in the factories situated in the area which are slowly closing, one by one, or to go out and try to salvage their failing private businesses. The school children, who were born with the qassam missiles and grew up in the shadow of fear, now spray graffiti on the fortifications scattered all over the city as missile shelters. Some of them remain closed in at home, while others go out in defiance of the missiles, and all of them dream of leaving.

Posted on Leave a comment

יהודית כהנא

יהודית היא בימאית, עורכת וצלמת. הייתה בת שירות בגרעין “אופקים”, ושירתה בשרות לאומי במגוון תפקידים בערי פיתוח עם נוער בסיכון. היא מלמדת קולנוע וטלוויזיה בבית ספר “אלומות”. מאחוריה מספר סרטים קצרים עלילתיים ודוקומנטריים; “סיפורה של שקית”, “תפוח בדבש” ו”בגן העדן של הילדות” שזכה בפרס בפסטיבל הסרטים בהרצליה. “גינת עדן” הוא סרטה הדוקומנטרי הארוך הראשון. שני סרטי הגמר הקצרים שערכה “ניחוח של יום רגיל” ו”להיבנות ממנה” זכו בפרסים.

Posted on Leave a comment

Garden of Eden/ Project Topic

Adolescents at risk have become a growing problem in Israel and across the world, and the problem frequently originates in the household. Generation gaps can cause conflict within the family unit, where new thoughts and technologies clash with old world traditions and expectations.

In certain pockets of the Jewish orthodox world, families reject ideological differences in order to preserve the ways of their culture and ensure a legitimate legacy. Many communities are facing an exodus of their young, who turn to more modern values over those of their communities. These children escape the restrictive lifestyle, but feelings of guilt and pain become too much to bear. They fall victim to substance abuse, encounters with the law, and other harmful behaviors.

Our project chronicles the lives of three, struggling adolescents and their companions at the “Garden of Eden,” a rehabilitative farm for young girls at risk. The farm, founded by the Efraty Hasidic family, provides a home for girls who have been disowned from and abused by their educational and social systems – girls who once called the streets their home.

Through the eyes of these outcasts, one experiences the sexist dogma of ultra-orthodox lifestyle and the suffering endured through drug and alcohol abuse. In their desperate search for independence, the three girls recognize their fragile situations and mature into strong, young women. The meaning behind their stories resonates on a global level, for the struggle to save oneself is universal.

We are pursuing this project because there has been a significant increase in the amount of at-risk teens worldwide. One can see it in their neighborhood, their streets, and the news. There are teens everywhere abandoned by their families who turn to all manners of illegal activity.

tehila

 Yehudit, the film’s director, has spent her life in a religious community where abandoned youths are a common sight. Her understanding of their backgrounds inspired her to share their untold stories. These youths are shown not as criminals, but as young adults who have been misjudged by society and denied their freedom of expression.

Posted on Leave a comment

גינת עדן/ נושא הסרט

“גינת עדן” שבבקעת הירדן הוא גן העדן הפרטי של קבוצה נבחרת של נערות אבודות מהמגזר הדתי והחרדי. זהו בית חם לנערות ממשפחות דתיות שנפלטו מהמסגרות החברתיות והחינוכיות שלהן, שהרחוב הפך לביתן הקבוע. אם כי מרביתן מתנגדות לשהייה התובענית בו ומעדיפות את החיים החופשיים ברחוב. את “גינת עדן” הזה ייסדו נאווה וניר אפרתי, זוג חסידים והורים ל- 6 ילדים, בעקבות תחושה של חוסר מיצוי בחייהם האישיים. ניר ונאווה עסקו בחינוך, וזה היה עבורם אך טבעי לייסד את החווה השיקומית כמסגרת אלטרנטיבית לטיפול בנערות בסיכון. בלי לחשוב יותר מדי הם פשוט עשו את זה. לילה אחד הם נסעו לכיכר ציון בירושלים, הידועה בכך שבני נוער דתיים רבים שנפלטו ממסגרות חייהם מבלים וחיים שם. הם אספו שם שש בנות שהגיעו מרקע קשה, והביאו אותן לאוהל שהקימו בסמוך לביתם, שהפך לביתן של הנערות.

כיום הבנות המגיעות היום ל”גינת עדן” נשלחות על ידי שירותי הרווחה של הציבור הדתי והחרדי. הן בדרך כלל מגיעות פגועות וחסרות ביטחון, חסרות בית ולעיתים מכורות לאלכוהול או לסמים, והן מעדיפות את חיי הרחוב. הסרט מתחקה אחר התהליך המורכב והקשה של השיקום והריפוי הטבעי המתקיים בחווה. עקרונות הטיפול מתבססים על האמונה כי עבודת כפיים בחקלאות ועם בעלי חיים, תוביל את הבנות לתחושת אחריות כלפיה, ובתוך כך לאחריות כלפי עצמן. המדבר ועבודת האדמה אכן מחוללים פלאים, והצלחת המקום שוברת את הסטטיסטיקות המוכרות מתחום השיקום של נוער בסיכון. החזרה לטבע והניתוק מהעולם המודרני מסייעים לבנות הדחויות לשקם את חייהן לאחר שנפלטו מכל מסגרת נורמטיבית אחרת.

למוסדות המדינה אין כיום כל מענה לתופעה הגוברת והולכת של אלפי בני נוער דתיים בשנה שאינם מוצאים את מקומם בקהילות שלהם. במובן זה חוות “גינת עדן” היא פרויקט ייחודי ויוצא דופן, הנותן מענה לקהילות אלה, המרחיקות בדרך כלל מתוכן את מי שלא הולך בתלם.

ואולם הסיפור שלנו מתרכז בעיקר בגורלן של הבנות ולא בחוות “גינת עדן” המשמשת כפלטפורמה לעלילת הסרט. מאחר ומדובר בבנות, הבעיה של הממסד ושל הבנות גדולה עוד יותר מפני שהסכנות העומדות לפתחן ברחוב גדולות עוד יותר. במשך כשלוש שנים מתחקה יהודית כהנא, במאית הסרט וצוותה, אחר תהליך השיקום והמשברים של ילדות ונערות בסיכון. צוות הצילום שלנו מלווה מקרוב את תהליך השיקום בחווה וברחובות, בקהילות ובשכונות מהן באו. מדובר בתיעוד אינטימי ואינטנסיבי, ונשות צוות ההפקה, רובן ככולן מהמגזר הדתי, שוהות בחווה במשך ימים ושבועות, תוך שהן אוכלות ולנות עם הבנות ומלוות גם את המטפלים והמחנכים. רוב הזמן הצוות שלנו מתבונן ועוקב בשקט במתרחש, ולעיתים בהזמנת הבנות,  הופך הצוות לחבר השותף לתהליך השיקום.

בסרט ייחשף עולמן הפנימי של הבנות, עולם מורכב ורגיש של נעורים שנפגע וכעת נעשה מאמץ לסייע לו להחלים. הסרט מציג מקרוב את השינוי והמאבקים המתחוללים בבנות בתוך כדי התהליך. הכול בלתי צפוי, כל יום שונה מקודמו, מה שהופך את הסרט למפתיע ומרתק, מייאש ומתסכל, ולפעמים גם משמח ומעורר תקווה.

בימים שבהם “הדרת נשים” מאיימת להפוך לקלישאה, “חוות עדן” מחבקת את הנשים הקטנות והאבודות הללו ומאמצת אותן אל חיקה. הצוות המקצועי בחווה רואה בתהליך השיקום של הבנות גם תהליך שיקום אישי שלו עצמו, מה שמעניק למושג “חריגות” משמעות חדשה. ניר ונאווה מתמודדים עם החלטות קשות, אתיות ומוסריות, האם למשל להשאיר את הבנות שעוברות על חוקי המוסד ומדרדרות איתן בנות חדשות לאלכוהול ולסמים למשל, או להרחיק אותן מן החווה אל עתיד צפוי אך לא ידוע;

tehila

ילדים ונוער בסיכון ובמצוקה הם אלו החיים במצבים המסכנים אותם במשפחתם ובסביבתם, כמו קשיים כלכליים, מצבי משבר במשפחה, הגירה, השתייכות לקבוצת מיעוט, מוגבלות, ליקויי למידה, מעבר בין מסגרות וחיים בסביבה ענייה או מסכנת. כל אלה עלולים להביא אותם לכדי נשירה ממסגרות ואף להתדרדרות לשולי החברה וגרימת נזק לעצמו ולחברה. כתוצאה ממצבים אלו נפגעת יכולתם לממש את זכויותיהם בתחומים הבאים: קיום פיזי, בריאות והתפתחות; השתייכות למשפחה; למידה ורכישת מיומנויות; רווחה ובריאות רגשית; השתייכות והשתתפות חברתית; הגנה מפני אחרים ומפני התנהגויות מסכנות שלהם עצמם. 

Posted on Leave a comment

הסרט שכל הורה צריך להראות לילדיו

הסרט עוקב אחר המאבק לשיקום וחזרה לחיים יציבים, של נערות דתיות בסיכון שנפלטו מכל מסגרות חייהן ומצאו את עצמן ברחוב. הסרט מלווה שלוש נערות, תחילה ב”גינת עדן”, חוות שיקום שייסדו ניר ונאווה אפרתי, זוג חסידים בבקעת הירדן, דרך מוסדות לגמילה מסמים ומאלכוהול, ועד להשתלבותן חזרה בחברה.

ateret cu 2

ע. (18) עזבה את ביתה עוד כשהייתה בת 13, בעקבות תחושת מחנק מהמסגרת המשפחתית הכפויה. תחילה התגוררה בבית אחיה אך בסופו של דבר העדיפה לשוטט ולחיות במשך שנים ברחוב. בעקבות צו בית משפט שיזמה אחותה רק לאחר שנים של חיים ברחובות, אילצו אותה רשויות הרווחה להשתלב ב”גינת עדן”, חווה לשיקום נערות דתיות בסיכון.

שיטת הטיפול בחווה שפותחה בסיוע ד”ר ישראל רפאלוביץ, מושתתת על עבודה חקלאית עם גידולים ובעלי חיים. באמצעות החינוך לאחריות כלפי שלומן של העיזים שבדיר, הסוסים שבאורווה, התרנגולות שבלול והגידולים החקלאיים, נרכשת אצל הבנות אחריות כלפי עצמן.


ק. (17), נערה צעירה ועצמאית עם פירסינג וראסטות, היא בת למשפחה דתית לאומית, וכבר בגיל צעיר מרדה נגד המסגרות שבהן שולבה. ק. היא נערה נחושה, בעלת אופי בוגר ומגובש, ואולם נטל האחריות שבר אותה בגיל 15 אז ברחה מהבית, ורק לאחר חודשים רבים של חיים חופשיים וקשים ברחוב, התערבו שירותי הרווחה וכפו עליה שהייה ב”גינת עדן”. ק. מתנגדת לשהייה הכפויה בגינת עדן ויש חשש ממשי שהיא תידרדר חזרה אל הרחוב. מפחד הרשויות שאיימו להכניסה למוסד סגור, התגייסו הוריה להצלתה, ושלחו אותה לקרובים בחו”ל.

tehila cu 2

ת. (17), היא בת למשפחה דתית ששולבה בבית ספר חרדי לבנות. לאחר שהמנהלת תפסה אותה שותה אלכוהול ברחוב עם חברת היא סולקה מבית הספר. במשך למעלה משנתיים עוקבת הבימאית יהודית כהנא, אחר תהליך שיקום רצוף משברים ושיאים, שלה ושל חברותיה בחוות “גינת עדן” שהמסגרת שלה מנסה לגונן על פני הבנות מפני הידרדרות. לאחר כשנה של טיפול ושיקום ב”גינת עדן” מחליטות ע. ות. להיכנס מרצונןן למוסד גמילה פתוח, במטרה להיפטר מהתמכרויות.

ק. שבה לישראל מחו”ל עם הגיעה לגיל 18 וכעת היא ברשות עצמה. כרגע היא לומדת ועובדת וחוסכת לנסיעה לחו”ל. ע. ות. סיימו את תהליך שיקומן והסרט מלווה אותן תוך שהן מחפשות דרך להשתלב בחיי השגרה. השיקום שלהן עדיין לא הסתיים ואולי גם לא יסתיים לעולם, זה תלוי בעיקר בהן.

לפני כשנה הגיע מחזור חדש של בנות לחווה והפקת הסרט ליוותה גם אותו לאורך השנה. המחזור הזה יוצר בשיאו מופע שירה מיוחד, שאותו כתבו והלחינו הבנות, שתכניו משקפים את הקשיים שאיתם מתמודדות הבנות. ואולם בתוך שבועות מתפורר המיזם המוסיקלי המוצלח, ומספר בנות בורחות חזרה אל הרחוב, ועל חלקן מוטל להיכנס למוסדות סגורים מטעם רשויות המשפט והרווחה. אבל זה כבר בסרט ההמשך.

Posted on Leave a comment

Se laisser emmener…

La vie de Ronny s’effondre. La vie d’acteur est une lutte permanente. Travailler dans un café ne permet pas de payer les factures. Et sa petite amie Michal, est fatiguée du manque de responsabilité de Ronny. Les nécessités de la vie quotidiennes sont éclipsées par les rêves et ambitions de Ronny, et son refus de grandir.

Drame w 90 Min. w 35mm

Scénariste : Avraham Shalom Levi

Producteur : Avi Bohbot

Langues : Hébreu / Anglais

Source : Chaos Films

Statut de la Production : En Développement, Première version du script, recherche de fonds

MINOLTA DIGITAL CAMERA

Synopsis

La vie de Ronny s’effondre. La vie d’acteur est une lutte permanente. Travailler dans un café ne permet pas de payer les factures. Et sa petite amie Michal, est fatiguée du manque de responsabilité de Ronny. Les nécessités de la vie quotidiennes sont éclipsées par les rêves et ambitions de Ronny, et son refus de grandir.

Mais Ronny croit pouvoir percer lorsqu’il auditionne et obtient le rôle de Jerry dans la pièce d’Edward Albee, “The Zoo Story”. Toutefois, le projet requiert qu’il commence tout de suite et les répétitions ne sont pas payées. Cela créé des tensions entre Ronny et Michal. Michal, qui a abandonné ses rêves de devenir peintre pour une vie plus stable, finit par quitter Ronny.

Triste et abattu, Ronny se confie à un de ses meilleurs clients au café, Moshe. Moshe est l’idiot du village, souvent l’objet de moqueries quant à son style débraillé et son comportement enfantin. Mais Moshe est loyal envers Ronny, et l’invite souvent à des soirées chez son amie. L’amie de Moshe s’appelle Rima, une femme de 68 ans qui, depuis la mort de son mari, vit seule.

Ronny laisse voir ses sentiments, et Rima aperçoit tout de suite que quelque chose ne va pas. Ronny parle de sa relation qui s’effondre, et Rima devient son mentor. S’agissant de relation amoureuse, ils partagent les hauts et bas qu’ils ont tous deux expérimenté, et leur relation commence à devenir une relation de confiance et de plus en plus profonde à mesure des discussions.

Le temps passe, et tous les problèmes de Ronny arrivent en même temps. D’abord, il a beaucoup de mal à se mettre dans la peau de Jerry de “The Zoo Story”. Il ne peut plus payer le loyer de son appartement. Rima est là pour ronny et lui propose de venir vivre chez elle. Cet acte est un tournant dans leur relation. Là où l’âge était autrefois une limite dans cette relation, il ne constitue désormais plus une barrière. Dès que Tonny emménage chez Rima, ils se rendent compte des sentiments qu’ils éprouvent l’un pour l’autre, et que ceux-ci sont plus forts que leur différence d’âge.

Une nuit, ronny et Rima discutent sur le porche. Pour la première fois, Rima se confie à Ronny. Elle lui raconte l’histoire de son rêve de devenir actrice qu’elle a abandonné à cause de son précédent mari qui abusait d’elle. Un abus physique et verbal. Ronny la prend dans ses bras et la console. Les pouvoirs de la nature rapprochent de manière inattendue leurs lèvres, et ils partagent un baiser innocent qui devient un baiser passionné.

La plage est une échappatoire pour eux. Si l’âge ne compte pas pour eux, ils ont peur de la façon dont la société pourrait les percevoir. Du coup, ils marchent le long du rivage très tôt dans la matinée uniquement.

Ruthy, une des filles de Rima, est la première  à se douter de quelque chose. Elle voit Ronny entrer et sortir de chez Rima, et elle convainc ses autres sœurs que Ronny séduit Rima pour avoir son nom sur le testament. Rima est riche, et ses filles veulent à tout prix savoir la vérité sur sa relation avec Ronny. Elle avoue son amour pour Ronny, mais les convainc qu’il l’aime aussi et que ce n’est pas pour son argent. Toutefois, cette pression de la part des enfants de Rima crée une fissure dans sa relation avec Ronny, qui doit se finir.

Rima laisse Ronny retourner vers Michal. Elle avait plus peur de ce que les gens pourraient penser que Ronny.

Première de “The Zoo Story”, Michal décide d’acheter un billet pour venir voir la pièce de Ronny. Michal est épatée de voir à quel point le jeu de Ronny est brillant. Après la pièce, elle va le voir dans les coulisses et s’excuse, lui disant qu’elle voudrait essayer de reconstruire leur relation. Ronny est toujours attaché à Rima, mais puisqu’en réalité ce n’est pas possible, il accepte la proposition de Michal.

Quand Rima apprend que Ronny et Michal se sont remis ensemble, elle est trop faible pour se battre. La tension de la part de sa famille et de la société est trop importante pour être surmontée. Du coup, elle subit en souffrant de voir Ronny et Michal ensemble. Michal est sublime dans sa robe blanche de mariée. Michal et Ronny sont heureux ensemble, mais seulement parce que Ronny ne montre pas ses sentiments pour Rima. Les deux avaient décidé de ne plus jamais reparler de la relation de Ronny et Rima, et que le futur de Ronny était plus important que son passé.

Rima est allongée sur son lit de mort. Son cancer a réapparu et elle a décidé de ne plus se battre. Ses enfants sont les seules à rester de son côté, et lors d’une scène dramatique elle leur confie les erreurs qu’elle a fait dans sa vie. Mais si une chose était sure, avoue-t-elle, c’était bien son amour pour Ronny. Avant de mourir, elle veut voir Ronny une dernière fois et lui donner une lettre qu’elle a écrit. Mais ses enfants refusent sa requête.

Un après midi, Ronny reçoit un coup de téléphone lui annonçant que Rima est morte. Toutes ses émotions enfouies émergent et il court chez elle. Contre les vœux de sa famille, une des filles de Rima donne à Ronny la lettre que sa mère lui avait écrit. Il court à la plage, et lit la lettre de rima : elle lui avoue son amour infini pour lui. Elle s’excuse pour les erreurs qu’elle a fait, ainsi que son appréhension quant à suivre son cœur et rester avec lui. Elle lui dit de poursuivre son rêve, et l’encourage à continuer sa carrière d’acteur.

Le dernier plan est Ronny qui flotte sur l’eau, pensif, réfléchissant à ce que serait son futur.

Posted on

La vie n’est pas un film

Comédie > Réalisateur et Scénariste: Avi Bohbot > Producteurs : David Silber, Micky Rabinowitz,  Avi Bohbot > Casting : Moshe Ivgi, Ronit Elkabetz, Dana Ivgi, Shlomo Tarshish, Musko Elkalai > Langue : Hébreu

Avi Mushon purim creem

17 ans après leur tournage, des cassettes d’un film perdu et jamais fini sont retrouvées. Depuis, le réalisateur a disparu. Une enquête privée est menée pour découvrir les secrets de cette mystérieuse production. Les coulisses du cinéma israélien sont révélées dans ce mockumentary.

Posted on Leave a comment

Le syndrome de Sisyphe

Qu’arrive-t-il lorsque, lors de l’organisation d’une cérémonie célébrant la signature d’un accord de paix historique, on donne une tâche peu conventionnelle à une unité d’armée non-combattante? Il s’avère qu’étant donné la personnalité et le statut des soldats, ceux-ci ont placé la dernière pierre marquant la frontière au mauvais endroit, à un point insignifiant dans le désert. Cela mène à une série d’erreurs qui vont saboter la cérémonie et conduire cette paix anticipée à l’aube d’une nouvelle guerre.

Comédie | 100 Min. | 35mm | Langue: Hébreu

Réalisateur : Avi Bohbot

Scénaristes : Haim Idisis, Avi Bohbot

Producteurs : David Silber, Moshe Edri, Leon Edri, Avi Bohbot

Source : Metro Communications, United King, Chaos Films

Statut de la Production : Dernière version, recherche de fonds

Ce script est inspiré de nombreuses allégories absurdes comme Catch-22, M.A.S.H., et se situe dans l’esprit de chef d’œuvres comme En Attendant Godot de S. Beckett, ou Le Mythe de Sisyphe d’A. Camus. Il inclut 5 histoires parallèles qui se croisent, chacune étant la suite de l’autre, apportant de nouveaux points de vue surprenants sur le déroulement du récit.

091115-N-2456S-094 ATLANTIC OCEAN (Nov. 15, 2009) -- An MH-60S Seahawk, assigned to the "Nightdippers" of Helicopter Anti-submarine Squadron 5, prepares to deliver supplies aboard USS Dwight D. Eisenhower (CVN 69) during an underway replenishment. Eisenhower is conducting a three-week Composite Training Unit Exercise (COMPTUEX) in preparation for its upcoming 2010 deployment. COMPTUEX, scheduled by Commander, U.S. Second Fleet and conducted by a training team led by Commander, Strike Force Training Atlantic, is a joint/combined exercise conducted from Nov 3-24 off the East Coast of the United States. (U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 3rd Class John Suits/RELEASED)

Synopsis et personnages

L’action a lieu au milieu d’un désert disputé, où un camp militaire improvisé  encercle une grande pierre. Les soldats se préparent pour une cérémonie très rare, le genre de cérémonie que ce désert, ravagé par les guerres, n’a jamais connu : la mise en place de la dernière pierre,  marquant l’achèvement d’un processus de paix long et fatiguant. Shabtai, un soldat de réserve qui s’est présenté pour pouvoir être acquitté, arrive au camp.

Pendant ce temps, un hélicoptère transporte cette dernière pierre à sa localisation officielle, où doit avoir lieu la cérémonie. Mais Uri et Rehavam, pilote et copilote, sont obligés d’atterrir quelques kilomètres avant le lieu prédit. L’équipe de l’hélicoptère laisse deux soldats en charge de surveiller la pierre, nonobstant leur objection.

Avram, le joueur de trompette de la cérémonie, jeune et dynamique malgré son asthme et sa faible condition physique qui ne lui permet pas de combattre, et Shabtai, qui est sûr qu’il va bientôt être renvoyé chez lui. Avram, psychologue de salon et philosophe grec, rend les dernières heures de Shabtai en tant que soldat difficiles, lui qui a une estime particulièrement élevée de lui-même.

Un camion de l’armée se dirige vers la cérémonie, un grand tapis rouge dans le coffre. Deux soldats sont coincés à l’arrière : Sultan et Dror, le premier est un vétéran de guerre, fier de son expérience, et le second un jeune impatient au sang chaud. Ils ne semblent pas réussir à communiquer avec le conducteur. Pour Sultan, le soldat le plus avisé des deux, ils sont déjà morts et le camion se dirige tout droit en Enfer. Dror, qui aime la vie, ne peut pas se résigner à cette histoire de mort et d’enfer. Nous ne savons réellement s’il est mort ou vivant qu’au générique de fin.

Au même moment, dans ce même désert aride, Amos, un combattant sanguinaire à l’expérience glorieuse, surveille Omar, son homologue. Aucun des deux n’est content de ce processus de paix qui se prépare. Omar est un prisonnier qui, par un acte symbolique, va être libéré pendant la cérémonie, et Amos, son garde, s’ennuie à mourir en effectuant cette tâche qui ne lui permet aucun défi, et ne supporte pas l’attitude querelleuse d’Omar. Dans un moment de faiblesse, Amos ordonne à Omar de s’échapper, puis court après lui pour le rattraper, accompagné de Dor, un chien entraîné. Ils partent confiants, comme tous les jours précédents, mais peu à peu le divertissement d’Amos se retourne contre lui, et il se retrouve dans une chasse désespérée où il devient lui-même la cible.

 

La comédie s’achève sur les funérailles macabres de Dor, le chien héroïque, tombé au combat. Pierre, le garde de la tour de contrôle, surplombe la frontière, même s’il ne sait plus où elle se trouve exactement. De plus, il n’arrive pas à savoir si Lipman est un soldat ennemi ou s’ils servent la même armée. Mais gagné par la solitude, il le rejoint.

Sur la route de la cérémonie, les deux récupèrent tous les survivants de cette (més)aventure. Cette grande pagaille semble faire partie d’un plan précis. Tous les invités arrivent finalement à la cérémonie, et constatent qu’il manque toujours la dernière pierre, qui doit être remontée au sommet de la montagne jusqu’à ce qu’il y ait enfin la paix.

091115-N-2456S-094 ATLANTIC OCEAN (Nov. 15, 2009) -- An MH-60S Seahawk, assigned to the "Nightdippers" of Helicopter Anti-submarine Squadron 5, prepares to deliver supplies aboard USS Dwight D. Eisenhower (CVN 69) during an underway replenishment. Eisenhower is conducting a three-week Composite Training Unit Exercise (COMPTUEX) in preparation for its upcoming 2010 deployment. COMPTUEX, scheduled by Commander, U.S. Second Fleet and conducted by a training team led by Commander, Strike Force Training Atlantic, is a joint/combined exercise conducted from Nov 3-24 off the East Coast of the United States. (U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 3rd Class John Suits/RELEASED)

Posted on

Jerusalem Forever

Le Projet Jérusalem IMAX 3D  | Documentaire & Drame 90 Min. | Scénariste : Avi Bohbot | Producteurs: Claude Gorski, Jacques Bacry, Avi Bohbot | Langues : Français, Anglais, Hébreu, Arabe | Production: Chaos Films, Play Production

 

Une production en 3D pour une sortie à la fois CINEMA et IMAX. Une aventure familiale excitante à travers l’historique ville sainte qu’est Jérusalem.

Une narration spectaculaire mêlant animations en 3D de scènes historiques et documentaire épique des événements plus récents.

Le concept :

Sur plus de 3000 d’histoires avec pour centralité une ville, la ville qui intrigue le monde, Jérusalem. Nos personnages qui se croisent dans les méandres du temps. Cette série, n’est pas un documentaire historique, mais une fresque pleine d’intrigues, dans laquelle se mélange, amour, guerre, ésotérisme et religions.

Synopsis

Juin 67, Jérusalem, le jour se lève sur la vieille ville, on entend la prière qui vient des minarets et les battements d’un cœur. Samuel 20 ans, officier parachutiste israélien, part avec son unité à la reconquête de  la vieille ville de Jérusalem, après de durs combats, ruelles après ruelles, il entre voit le mur des Lamentations, le jour se lève le soleil illumine toute la vieille ville. Son enthousiasme est stoppé par une balle, Samuel s’effondre, Ibrahim a tiré.  Une infermière arrive, mais il est trop tard Yaelle pleure, son fiancé vient de mourir.

L’odeur de la mort et du feu, réveil Samuel, il cour dans Jérusalem qui brûle. Il se retrouve face aux  hordes de romains qui massacrent tout sur leur passage. D’Abraham à nos jours, au travers du temps, Samuel, va  rechercher sa femme, et Jérusalem. Siècle après siècle, en croisant Saladin le magnifique, Godefroy de Bouillon, Abraham, Jacob, Jésus, tous les grands hommes qui ont fait son histoire et notre histoire, et qui ont de cette ville la plus convoitée du monde. Jérusalem, la ville que le monde veut voir et découvrir, une ville où ont coulé le sang, les larmes, mais également où se mélangent le prestige, la gloire, l’amour, la puissance et cette dimension mystique que tout le monde perçoit.

Jerusalem forever