Posted on Leave a comment

היסחפות

סיפור אהבה סוחף בין שחקן שוליים צעיר, לאלמנה בת 70. היא כוכבת עבר, שיופיה לא עבר, והוא שחקן שוליים מבטיח, שלא מצליח להצליח.

תסריט ובימוי: אברהם שלום לוי/ מצב הפקה: גיוס מימון להפקה.

Poster carried away

תקציר עלילה

היסחפות הוא תסריט מקורי לסרט קולנוע באורך מלא המספר אודות רומן עדין ומרגש בין שחקן צעיר (רוני) ואלמנה נמרצת בת 70 (רימה). רוני נכשל בקריירה, נכשל בעבודתו כברמן בבית קפה ונכשל בשמירה על שלמות מערכת היחסים שלו עם מיכל, בת זוגתו. למרות מצבו הכלכלי העגום רוני מצטרף כשחקן ראשי להצגת פרינג’ שגם לא משלמת שכר. בתגובה לכך, מיכל אהובתו ובת זוגו, אורזת את חפציה ועוזבת אותו. רימה הייתה כל חייה אישה של איש אחד קנאי ולא נחמד במיוחד. רק לאחר מותו של בעלה היא מצליחה ליהנות מעט מן החופש, אלא שהזמן העומד לרשותה הוא קצוב, משום שהיא החלימה לא מזמן מסרטן. שני האנשים האלה לא היו נפגשים לעולם לולא מצאו מקום בליבם לשוטה העיר, משה, שמפגיש ביניהם ומשנה את חייהם. המפגש ביניהם הוא מסעיר ומרגש, עדין ורומנטי, ובעיקר חסר תגיות של גיל. שניהם נסחפים באומץ ובטבעיות טבעית לחיים משותפים, כשמסביבם איש אינו מסוגל להסכים לקבל את אהבתם. היסחפות הוא סיפור של אהבה מטורפת ואחרת ההולכת בדרכה למרות המחיר שנדרש לשלם. זהו סיפור על הצורך של בני האדם באישור חברתי לצד ההכרח להקשיב לקול הפנימי שלהם. סיפור אודות חוסר היכולת שלנו כחברה לקבל את השונה והאחר החי בתוכנו. סיפור המנסה לחקור את הגבולות שלנו, תוך שבירת הטאבו של מערכת יחסים ואהבה “רגילה”.

סינופסיס

רוני (32) יתום מאב ואם, שחקן העובד בבית קפה לפרנסתו, וחי עם בת זוגתו מיכל בשבע השנים האחרונות בתל אביב. מיכל (27 ) היא ציירת מוכשרת שעובדת למחייתה אצל אביה, בעל חברה לתכנון והנדסת מים. רוני ומיכל חווים משבר במערכת הזוגית שלהם בעקבות התקבלותו של רוני לשחק במחזה “סיפורי גן חיות” (המחזה שהוא הכי אוהב) בתיאטרון פרינג’ תל אביבי ללא תשלום על עבודתו. מיכל מביעה את מורת רוחה על הרעיון ותופסת את הסכמתו של רוני כחוסר אחריות כללית, נוכח מצבם הכלכלי המעורער. פחדים צפים ועולים אצל מיכל כחלק מרצונה למסד את היחסים ואת רוני. ואילו רוני מצידו מרגיש איום על חלומו להיות שחקן, אי הערכה ופרגון אליו ולמקצועו.

אל תמונת המשבר הזו נכנסת רימה,(68) אלמנה (לאחר 45 שנות נישואין) אם לשתי בנות (רחל ורותי) ובן (בני) המתגורר בארה”ב  וסבתא לשלושה נכדים. היא מתגוררת בגפה בתל אביב. רימה ורוני נפגשים בעזרת מכר משותף בשם משה. משה (55) דמות צבעונית המתגוררת בדרום ת”א, פילוסוף, איש רוח, משורר, אומן, חי רוב הזמן ברחוב ומשמש כשוטה העיר, בנראות הוא נראה כחסר בית, לבושו מרושל ומלוכלך. כולם בזים לו, צוחקים ממנו ועליו ברחוב. הוא נרדף על ידי פקחי משטרה ועייריה כשהוא נוהג לעיתים להסתובב בערום במרחבים ציבוריים כחלק מרצונו לחקור את ההתמודדות החברתית עם קיצוניות ושונות.

שניהם(רוני ורימה) בניגוד לדעה החברתית הרווחת דווקא אוהבים את משה ואינם נרתעים ממנו ומחיצוניותו, הם מוצאים אצלו אוזן קשבת והבנה רחבה למצבם ובדרך כזו או אחרת שניהם נרתמים לעזרתו ומשמשים גם כקרש הצלה בעבורו בכל מיני סיטואציות. במשבר שחווה רוני עם מיכל במערכת היחסים, משמשת רימה כסוג של “יועצת נישואין” ורוני משתכנע  לנסות שוב לחזור אל מיכל אלא שמיכל לאחר זמן מה מחליטה לפרק את החבילה ביניהם. רוני מקבל תמיכה נפשית הדוקה מרימה ברגעים הקשים האלו. בעקבות הפירוק הסופי של מערכת היחסים, הוא מוצא עצמו כמעט מחוסר בית והוא מוזמן באופן טבעי על יד רימה לעבור לגור אצלה, עד שיסתדר באופן זמני. ללא ברירה כלכלית ובעקבות המשבר הנפשי המלווה בפרידה, הוא עובר אל דירתה.  רוני ורימה הופכים להיות חברי נפש קרובים. רימה תומכת ברוני בחלומו להיות שחקן ומגבה אותו בכל החלטותיו. והוא מצידו מקשיב לה, ומעניק לה חברות אמיתית וקרובה. למרות ההבדלים העצומים בגיל,(40 שנים) חשים השניים קירבה עמוקה ואינטימיות ייחודית שלא חשו מעולם עם אף אדם אחר. האינטימיות וההבנה מובילה להתפתחות ביחסים. ברגע אחד של שקט בלילה, על המרפסת של רימה, כשהיא נחשפת וחושפת בפעם הראשונה בפני רוני את סיפור חייה, את יחסיה הקשים עם בעלה ואת תחושות הפספוס האישי היא נזכרת ובוכה. רוני נמצא שם כדי לתמוך בה ולחבק. הקרבה הזו, תחושת ההזדהות והרצון לעזור אחד לשני מובילה את שניהם לנשיקה מפתיעה. הנשיקה סוערת, מלאה בתשוקה ומפחידה עד מאוד. למרות אופיו “החולה” של הקשר והבהלה שאוחזת ברוני וברימה בתחילה, הם ממשיכים להיסחף אל תוך הרומן השונה הזה. למרות החששות שמא יראו ברחוב או שמא מישהו מילדיה של רימה יגלה על הרומן האסור, הם ממשיכים לאהוב ולהתקרב. שניהם מפצים על מחסור של שנים באהבה. ועל הצורך שלהם במגע וקרבה.  במקביל לרומן המתפתח ולשותפות הנרקמת בינהם, ממשיך רוני בעידודה של רימה לעשות חזרות להצגה, אהבתם מתגברת והם שניהם חשים שמצאו את הנפש התואמת שלהם.

כמו בכל סיפור אהבה אסור, מתחיל בשלב השיא, הרומן האסור והמוזר הזה להתגלות. בתחילה נשברת השתיקה עם שכניה של רימה, זוג זקנים בני גילה, ציון ורוחמה שחושדים ברוני כרמאי ומוליך שולל זקנים. הם מזמינים אותו לביתם ע”מ לברר את הימצאותו המרובה בסביבתה של רימה. רוני בניסיון להתגונן בפניהם שובר את קשר השתיקה ומצהיר בפניהם על אהבתו לרימה. הוא מתוודה בפני רימה על הגילוי והיא נחרדת מאיבוד השליטה נוכח החשיפה. בעקבות כניסתו המפתיעה של רוני ערב אחד לביתה של רימה עם מפתח אישי ללא הסבר מניח את הדעת, מתגלים חשדות אצל בתה רותי, בלית ברירה חושפת רימה גם היא את הרומן בפני בנותיה רותי ורחל. ההלם של שתיהן גדול והוא גורר כמובן ביקורתיות ופחד שמא רוני הוא גנב ורמאי המבקש לנצל את אימם. החשש שלהן שמא בשל בדידותה היא פועלת באופן לא רציונאלי מעורר את החשש כי היא מאבדת את שפיותה. בנוסף רוני ורימה נתקלים במיכל וחברתה יערה לאחר שנרדמו בטעות על חוף הים משעת בוקר מוקדמת. כשהם אוחזים ידיים. מרגע זה הקשר נחשף לכולם ומתחילה מערכת לחצים כלפיהם, ולחץ על שניהם מופעל לסיים את הקשר באופן מידי. ילדיה של רימה יוצרים סדקים באמונתה לגבי הסיכוי של הקשר להתקיים. דבר שמעלה קשיים ביחסים של רוני עימה. החשדות כלפי רוני מצדם הופכים לאיומים ממשיים על חייו מצדו של בני, בנה של רימה.  בלית ברירה עוזב רוני המפוחד את ביתה של רימה. הקשר האמיץ בין השנים מתפורר ונפסק. והאהבה האסורה הזו נגמרת למרות הכאב הגדול.

בעת השבר הקשה נכנסת שוב מיכל לתמונה, לאחר שצפתה בהצגה של רוני, שבו הגעגועים אליה והיא מחליטה לעשות כמיטב יכולתה על מנת להחזיר את הקשר בינהם. היא מתנצלת בפני רוני, מסבירה את הטעות שלה ומתחננת לאפשרות לחזור לקשר. על אף הקשיים הרבים שהוא מערים עליה בתחילה והתעלמותו החוזרת ונישנת הם חוזרים לחיות יחדיו ולאחר כחצי שנה הם נישאים. רוני לא מפסיק לחשוב על רימה אבל הוא מבין שאין לקשר הזה שום סיכוי אמיתי להתקיים. הוא מנתק את הקשר לחלוטין ולא חוזר לטלפונים של רימה. רימה מתגעגעת לרוני, האהבה היחידה שחוותה בחייה, אבל היא איננה מסוגלת לעמוד מאחורי הקשר הזה ולהלחם עליו. בעקבות השבר העמוק והאבל הגדול על פספוס הקשר, רימה חולה שוב בסרטן. היא מבינה את הסיבה לחזרת המחלה. אלא שהפעם היא מחליטה שלא להלחם במחלה ולוותר על החיים. על ערש דווי בפני ילדיה, היא מתוודה על טעויותיה ועל חייה שהיו בעיקר תמהיל של ביטול עצמי וסטייה מיעודה האמיתי בחיים. למרות בקשותיה והפצרותיה מילדיה להיפרד מרוני לפני מותה. היא הולכת לעולמה ללא פרידה ממי שהיה להצהרתה  “האהבה היחידה בחיי”. את גילוי מותה של רימה מגלה רוני במקרה, כשהוא משוטט ברחוב לאחר ריב נוסף בינו לבין מיכל. מודעת אבל המודיעה על מותה של רימה עוצרת אותו והוא רץ לביתה של רימה. שם הוא מגלה להפתעתו את ילידיה ומשפחתה יושבים שבעה. ברגע של סערת רגשות הוא מבקש להבין מדוע לא הודיעו לו והותירו לו את הזכות הבסיסית להיפרד ממנה. הוא נזרק מדירתה של רימה בעקבות מהומה שמתעוררת במקום, מתוך יסורי מצפון כבדים, מוסרת לו רחל(בתה) מכתב פרידה אישי מרימה אליו. על ספסל בים עליו נהג לשבת עם רימה הוא קורא את מכתבה, במכתב מתוודה בפניו רימה על כל הטעויות שעשתה ועל אהבתה הרבה אליו. הוא מתאבל ללא בכי, על מותה של האישה ששינתה את חייו. הראשונה להאמין בו, לתמוך בו ולהעניק לו את התקווה ללכת בעקבות חלומו.

רוני ורימה הוא סיפור של אהבה מטורפת, “חולנית”, משוגעת ואחרת. זה סיפור על גבולות האהבה. על חוסר היכולת שלנו כחברה לקבל את השונה והמוזר שקיים בנו. סיפור המנסה לחקור את הגבולות שלנו ואת הטאבו הכול כך מוכר וידוע של מערכת יחסים ואהבה. דרך מערכת יחסים שונה ואחרת, דרך דמויות החיות בשולים, דרך הצל שמעיב על המרכז, מתמודד הסרט עם הגבולות שלנו כחברה. עם ההגדרות שלנו לסטייה. רוני ורימה חוקרים את הגבולות של עצמם, את המסוגלות שלהם כאנשים נורמאלים בחברה לקבל את עצמם ואת אהבתם האחרת. הם בעצמם מתכתבים עם השונה והאחר, מחבבים אותו וחוקרים אותו. נרתעים וסולדים ממנו ונמשכים אליו במקביל. זהו סיפור על דמויות נורמטיביות שנקלעות לסיטואציה לא נורמטיבית, דמויות המגיעות מהמרכז ונקלעות לגמרי במקרה לשוליים. השוליים שהם אוהבים לחבב ולחבק אבל לא בטוח אוהבים להיות השוליים עצמם. זהו סיפור על אישור חברתי  ועל הקשבה לקול הפנימי של האדם אל מול הקול ההגמוני החיצוני והחברתי. סיפור על מאבק פנימי בין החברתי לאישי. על המתח בין הרצון להשתלב לבין הרצון להתוות דרך וללכת באמונה לפי צו הקול הפנימי שלך, למרות המחיר שאתה עלול לשלם. זהו סיפור על הצל, על האפל שלנו ועל תרומתו לזהותנו. שלמרות תרומתו הרבה זוכה שוב ושוב להתעלמות והכחשה. כאילו לא היו החלקים השונים והאחרים  האלו בנו.

הצהרת כוונות

כשחסכתי כסף ללימודי המשחק שלי בניו יורק עבדתי בבית קפה, פגשתי באישה מבוגרת,אלמנה שחקנית מזדקנת. שהתרשמה כל כך מזה שעשיתי את כל הדרך ללמוד משחק בניו יורק. ובשל כך רצתה לעזור לי בכל דרך אפשרית. היא ניסתה לאמץ אותי אליה ולימדה אותי משחק אצלה בבית בהתנדבות. מאותו הרגע התגלגל הסיפור שלנו, מדי יום ראשון הגעתי אליה ללמוד משחק ולדבר על חייה כשחקנית, לעבוד על האנגלית שלי, ועל המונולוג שבחרתי לבחינות הכניסה לבית הספר למשחק. היא הכינה אותי לבחינות ודיברה על חייה. בדיאלוג הזה ביני לבינה גילנו המון אחד בשני,קירבה, הזדהות,חום, קנאה. ותמיד תהיתי ביני לבין עצמי האם יכול להתפתח בינינו רומן, האם למרות זקנתה, למרות שאני חיי עם בת זוג שאני אוהב. האם יכול להתפתח בינינו קשר אמיתי? האם יכולה להתרקם חברות אמיתית? זוגיות? ואיך זה ירגיש? ואיך בדיוק זה יראה? נכון המחשבה לא פעם העלתה בי תחושת גועל. אבל מצד שני היה בה במחשבה משהו משחרר וחדש. בינינו לא התפתח כמובן דבר באופן רומנטי, חוץ מלימודי משחק, קירבה והמון חום.ואז באה התרחקות, מתבקשת אולי. אני התקבלתי , התחלתי ללמוד, ולא היה פנאי יותר, היא כבר כעסה התייאשה או אולי הותשה מחייה. אבל מאותו מפגש, הרעיון העסיק אותי , המחשבה על הקיצון, על הצד, על האחרות, השונות. האם הייתי מסוגל להתקרב? ומה הייתי מרגיש לו הייתי פוגש זוג כזה? האם הייתי מקבל אותם או שופט אותו או אותה על מעשיהם. יש משהו באחרות שמושך אותי תמיד, שמאתגר אותי ושמאלץ אותי לחשוב מחוץ לקופסה. שבוחן את גבולות הליברליות שלי , את גבולות השיפוט שלי כאדם. בזמן לימודיי קולנוע ותיאטרון בניו יורק כתבתי בפעם הראשונה את סיפור האהבה הזה כתרגיל תסריטאי, התגובות להפתעתי היו מטורפות מכפי שחשבתי. שבירת המוסכמה הזו דווקא בעניין האהבה  יצרה את כל קשת הרגשות , מסלידה מוחלטת ועד להתאהבות מוחלטת.

ניסיתי להבין מה ברעיון הזה גורר כל כך הרבה אש התנגדות שמחה . ועד היום אני לא לגמרי מבין , כנראה שהטאבו של האהבה גדול יותר מכל טאבו אחר. הרעיון של גבר צעיר שחייו לפניו המסוגל להתאהב באישה בסוף חייה הוא רעיון קיצוני מדיי עבור רוב האנשים כך מסתבר. ולעיתים נדמה לי שגם בעבור הדמויות שלי הוא קיצוני מדיי, גם הם מתקשים לקבל את דבר אהבתם, את הקרבה, את הגבולות שנחצים. גם הם שעד כה מגדירים עצמם באזור הנורמאליות מוצאים עצמם נאבקים על שמם הטוב. על הרצון הפשוט שלהם באהבה וקירבה בהבנה וחום. אין וויכוח על הצורך הזה שלהם, הוא נורמאלי לחלוטין בעיניי החברה. אבל לא מקובל שאת המוצר הם צורכים במקום הלא הנכון, ובאופן שנתפס כחולני ומטורף.

החיפוש הזה שלי כיוצר , הוא הרצון שלי לבדוק את גבולות הנורמאל. וכיצד אלה המוגדרים “אחרים” ו”שונים” משפיעים על מי שאנחנו, עלינו כחברה , האם תרומתם קיימת? מוכחת? ואם כן באיזה אופן?  האם אנחנו מקשיבים להם, או שבגלל כסותם , צורתם אנו נחרדים , מפחדים  ומתרחקים. מה יש לנו ללמוד מהצד? מהשונה? מהאחר? מהקיצוני? אלו הם שאלות שרציתי לבחון , שרציתי לבדוק ושאני רוצה עדיין להבין . אולי זה הרצון שלי לדעת היכן אני ממוקם? האם אני השונה ? או שאולי אני רק מביט ומקבל.  מה השונות הזו גורמת לי? לאן היא סוחפת אותי? היסחפות הוא סיפור על גבולות של נכון ולא נכון, של מוסרי ולא מוסרי , של מקובל ולא מקובל.

זהו סיפור על חלום והגשמתו על הקול הפנימי אל מול הקול החיצוני. המאבק של הדמויות שלי נמצא בי כמעט תמיד , יוצא וחוזר , מתקרב ומתרחק. בין אישור וקבלה בין הקשבה לקולי לבין הקשבה לקולות החיצוניים. היסחפות הוא סיפור על כמה רחוק אפשר ללכת עם הקול שלך , שצורם אולי לאחרים אבל לך נשמע מוכר יפה והרמוני.

תיאור דמויות

רוני לוי :גיבור הסיפור, (32) שחקן, מתגורר בת”א עם בת זוגתו מיכל מזה שבע שנים,ירושלמי לשעבר. יתום, נע בין ייאוש לתקווה אך מחויב למקצועו ולהגשמת חלומו. מתאהב ברימה במהלך הסיפור.

רימה כהן: אלמנה בת 68, אם לשלושה ילדים, רותי ,רחל ובני.וסבתא לשלושה נכדים.מתגוררת בת”א ומשתקמת לאחר 40 שנות נישואיה ליוסף, בעלה המתעלל. מתאהבת ברוני ומקיימת עימו את הרומן.

מיכל מרום: (27) בת זוגתו של רוני מזה שבע שנים. ציירת, בוגרת מכללה לאומנות המדרשה. עובדת למחייתה אצל אביה בעל חברה לתכנון והנדסת מים, פרשה מאומנות, מאוהבת ברוני אבל מתקשה לחיות לצידו.

 משה מימון: (55) איש בודד, שוטה הכפר, טיפוס סהרורי, פילוסוף , אומן.  חוקר לטענתו רעיונות פילוסופיים ותגובות של החברה למצבים קיצוניים.משוגע שכונתי, חבר של רימה ורוני.

רותי לביא: (42), בתה הבכורה של רימה , ג’ינג’ית, מלאת אנרגיה, אימא לשתי בנות קטנות, נשואה לירון, איש היי טק בכיר.

רחל כהן (40),ילדת הסנדוויץ’ של רימה, גבוהה, רזה, ורווקה, איננה מצליחה למצוא בן זוג, אוהבת את רימה וקשורה אליה בכל רמ”ח אביריה.

בני כהן: (38) בן הזקונים של רימה, נשוי לאמריקאית יהודיה, ריקי,  ואב לג’יסון . חי בפילדלפיה ומתפרנס מעסקיו השונים כגון,ייצור חגורות, חנויות נעלים, חנות רהיטים, ומוניות.

שמוליק מרום: (63) אביה של מיכל, בעל חברת לתכנון והנדסת מים. בעל אגו גדול ומנופח, איננו מחבב את רוני במיוחד.

ציפי מרום:(57) אימא של מיכל, סבתא, עקרת בית, רכלנית ומשעשעת, יצאה לפנסיה מקודמת , אוהבת את מיכל מאוד ומרגישה אליה קשר הדוק ביותר. נשואה לשמוליק מזה שלושים שנה.

רוחמה אוחנה(70) שכנתה של רימה, אשתו של ציון מזה ארבעים שנה, אוהבת אותו, מטפלת בו במסירות

ציון אוחנה (75) נשוי לרוחמה, איש גבוה ורזה, איש צבא לשעבר,מנהל אורח חיים פנסיונר , חולה מעט. אדם מסוגר, מופנם וישר ונוקשה.

 

 

Posted on Leave a comment

הסוסיתא של הרצל/ סינופסיס

סרט עלילתי/ סדרה לטלוויזיה/ תסריט – שלומי אלקבץ (ולקחת לך אישה, שבעה, עדות), מיכל ויניק (פיתיון, 30 ש”ח לשעה), דויד קרינר / במאי –   דויד קרינר (ב- 72 לא הייתה מלחמה, מזל דגים, פרות קדושות)

בעקבות משבר מקצועי ומשפחתי מגיע מורה לקולנוע ללמד בתיכון בעיר שדרות. המפגש עם התלמידים מפיח השראה ותקווה בשני הצדדים, שמתנפצות לנוכח התחממות הגזרה לקראת מבצע `עופרת יצוקה`. 

עלילת הסרט נפתחת בימים שלפני מבצע “עופרת יצוקה”, שבמהלכו מטחי הרקטות נורים כל הזמן כמו גשם בלהות, אך בימים שלפני המבצע הרקטות נופלות בעיר שדרות כשגרה, כבר 12 שנים. בשל המצב הקשה, תושבים רבים עזבו את העיר. למרות תחושת חוסר האונים והפחד, אלה שנותרו שם חיים את חייהם תחת אש כשגרה, בעודם נאבקים כדי למנוע את קריסת הקהילה שבה הם חיים. מצבם כמגן וכבשר תותחים מסמלים אולי יותר מכל, את אובדן הדרך הציונית ואת חוסר הסולידריות החברתית בעת הזאת בישראל . באותם ימים מגיע מתל אביב מורה חדש לקולנוע לתיכון גוטווירט בעיר. זהו יגאל גזית, גרוש טרי ויוצר קולנוע שהסתבך בחובות כבדים בעקבות כישלון סרטו האחרון. נואש ומדוכא מתמיד, הוא מבין שאם לא יעשה משהו דרמטי, הוא יאבד את חלקו במשמורת על בתו. בלית ברירה הוא מקבל את המשרה ועובר לגור בעיר הדרומית. הקשר שלו לחייו הקודמים מצטמצם לשיחות טלפון או סקייפ, לבתו או להוריו. ואולם יגאל אינו מצליח להשתלב בחיים בעיר הקטנה והמותקפת, הוא גם לא מתרגל למשרתו. הזרות התל אביבית של יגאל רק מעמיקה את הניכור, תלמידיו מקשים עליו ורק מחכים לרגע שהוא יישבר ויעזוב.

משרד החינוך מכריז על תחרות סרטים ארצית בנושא – “החלום הציוני”. עמליה, מנהלת בית הספר, מתעקשת שיגאל ותלמידיו ישתתפו בתחרות. תלמידי הקולנוע אינם מגלים שום עניין, לא בפרויקט, לא בלימודים וגם לא במורה החדש. הם עסוקים בהישרדות בחברה חולה ומדממת. הם מטפלים בהוריהם בהיפוך תפקידים, חלקם נפגעי חרדה, והדבר האחרון שמעניין אותם הוא “החלום הציוני”. בסופו של דבר יגאל ותלמידיו האדישים והנואשים, מוצאים דרך מקורית ונועזת כדי להפיח חיים בסיפור החלום הציוני. הם מספרים את הסיפור שלהם, הם עדיין פה, חלוצים בני חלוצים, עומדים בפרץ בישוב ספר. התפנית ביחסים בין יגאל לתלמידיו  מתחוללת במקרה, בשיאו של משבר בכיתה;

הסוסיתא של הרצל - מצלמים מרחוק שלט שדרות

יגאל על סף ויתור על משרתו כמורה לקולנוע בשדרות. באחד הימים בהתקף של זעם הוא מסלק מהכיתה את טל בן הרוש, הומוסקסואל שאיננו מצליח לצאת מהארון. יגאל מגלה שחנניה, אביו, נפגע מקאסם ומאושפז חסר הכרה והוא מגיע לבקר בביתו של טל. כדי להפיג את מבוכת המפגש, טל מראה לו סרט שהוא צילם בהסתר בביתו. בסרט נראה חנניה מכה את בנו כשהוא חושף בפניו את זהותו המינית. יגאל המום מעוצמת החומרים שטל צילם, לראשונה הוא מבין את עומק התהום הפעורה ביניהם, אך הוא מזהה בחומרים גם אפשרות של גשר, בינו לבינם, ובינם לבין עצמם.

בשיעורים הבאים תלמידים נוספים מציגים חומרים מחוספסים בעלי עומק ועוצמה רגשית, שצילמו מנקודת מבט אישית ומקורית. האנרגיות בכיתה משתנות, והם מצלמים ומציגים את חייהם בכיתה. יגאל מבין את הפוטנציאל הגלום בסרטים אלה והוא מעודד ומשבח את תלמידיו על עבודתם. העיר שדרות מעולם לא נראתה כפי שהיא נראית מבעד לעדשות המצלמות של תלמידיו. סיפורים אנושיים גדולים של עיירה קטנה מתחילים להשתלב זה בזה ובעלילת הסרט;

אוהד מלכה מצלם את יפה אמו, 38, ספרית עגונה שבעלה דויד נעלם לפתע לפני חמש שנים. אוהד עוקב במצלמתו גם אחרי יוסי, שוטר ביישן שמחזר בעדינות אחרי אמו. האם הם יעזו לאהוב?

אתי בן הרוש, אמו של טל, הייתה בעבר רקדנית בטן מפורסמת. מבעד למצלמתו של בנה נפרש סיפור אהבתם בעודה מתחשבנת עם חנניה בעלה, המאושפז חסר הכרה. מי שהיה אחד ממעריציה הפך לבעל שתיין ואלים שקטע את הקריירה שלה וגרם למותה הטראגי של בתם הבכורה. האם זו ההזדמנות שלהם להיפטר ממנו?

ערן סטנקביץ מאוהב ומצלם בעיקר את ליבי חזנוב, זמרת מוכשרת ובת כיתתו. הסיכויים שהוריה יאפשרו לה קריירה מוסיקלית הם אפסיים. כדי למנוע את גיוסה לצה”ל אביה מבקש לשדך אותה לבן העדה. ערן המאוכזב מוזמן לצלם את מסיבת אירוסיה הכפויים. האם תהיה חתונה?

יש רק תלמיד אחד שכותב בסתר תסריט לתחרות, זהו ארז ברדוגו, ג’ינג’י מופנם וחכם, “הפליני של הכיתה”. בקומדיה השחורה שלו מככב הרצל, חוזה המדינה, שנתקע עם סוסיתא, ומסתייע בצעיר ערבי שיש לו גמל.

 פעם אחר פעם יגאל נאלץ לבטל את נסיעתו לתל אביב, ואינו מצליח לבקר את מאיה בתו המאוכזבת. בניגוד להצלחה שלו בקרב תלמידיו, הקשר שלו עם בתו הולך ומתרופף. היא יוצאת לטיול בת מצוה במוסקבה עם איליה, החבר החדש והעשיר של גרושתו.

בתוך כך יגאל קושר קשר אינטימי עם עמליה, המנהלת, שנפסק כשהיא מגיעה באמצע הקרנה לשיעור שלו, מלווה בראש העיר ובמשלחת תורמים מארה”ב. התכנים על המסך מזעזעים את המבקרים וראש העיר המופתע נוזף בעמליה. עמליה דורשת מיגאל שיגנוז את כל החומרים האישיים שצולמו עד כה בכיתה ויחזור להתמקד בפרויקט הציוני. התלמידים אינם מוכנים לכך ובהסכמת יגאל הם מחליטים להמשיך בצילומים האישיים בהסתר, לצד הפקה גלויה של סרט עלילתי ציוני.

התלמידים מתחילים להגיע אל יגאל הביתה, הם  עוזרים בסידור הבית והופכים אותו נעים למגורים. יגאל נפתח אליהם והתלמידים מגלים את הנסיבות שהביאו אותו לשדרות. הם ממשיכים לצלם בהסתר, מתוסכלים מכך שהם אינם יכולים להקרין בפומבי את סרטיהם.

באחד הימים מטחי הטילים מתרבים ועיתונאים רבים מגיעים אל העיר. בין צוותי הכתבים מגיע גם רוני, מפיק של התוכנית עובדה בערוץ 2, ידיד של יגאל מימי האוניברסיטה. כשהוא צופה בחומרים שייצרו התלמידים הוא מציע להראות אותם לעורכי התוכנית. רוני מודיע ליגאל שבערוץ החליטו לשדר את החומרים האישיים בתוכנית מיוחדת שתוקדש לילדי שדרות. ההתרגשות רבה והתלמידים מאושרים.

המתח הביטחוני גובר והחמאס מפגיז את שדרות ללא הרף. צה”ל מגיב בחיסול ממוקד של מפקדים בעזה. מטחי הטילים אינם פוסקים ושדרות ניצבת במרכז החדשות. רוני מודיע ליגאל שבערוץ בודקים אפשרות להעסיק אותו. יגאל מתקשר למאיה ומשאיר לה הודעה משמחת, יתכן שבקרוב, הוא חוזר לתל אביב.

המתיחות בגבול עזה גוברת וצה”ל נערך למבצע צבאי גדול. לצלילי הסירנות והמטחים, יגאל ותלמידיו ממתינים בביתו לקראת השידור הצפוי של סרטיהם. לפתע נקטע השידור והקריין מודיע על תחילת מבצע “עופרת יצוקה”. לוח השידורים משתנה והתוכנית המיוחדת שתוכננה עם תלמידי שדרות מפנה את מקומה לפאנל של מומחי צבא וגנרלים בדימוס שמנתחים לעייפה את המצב. התלמידים מתבאסים ומתפזרים בשקט.

למחרת בבוקר יגאל בדרכו לריאיון עבודה בערוץ 2. מרחוק נשמעים נהמות מטוסי קרב שחולפים בשמיים מעל. הדי פיצוצים ויללות של אמבולנסים מהדהדים בעיר. על הספסל סמוך לפיצוציה, יגאל מבחין בתלמידיו, עוצר את מכוניתו וטל מכוון אליו לראשונה את המצלמה. יגאל משקר ואומר שהוא נוסע לבקר את בתו מאיה ומבטיח לחזור לשדרות. תלמידיו בטוחים שהוא לא ישוב לשדרות. באופק נראית עזה המופצצת.

Posted on Leave a comment

הסוסיתא של הרצל/ דמויות

יגאל גזית – בן 43 גרוש טרי, אבא של מאיה בת ה 12. מורה מובטל שנקלע לחובות עקב סרט שהפיק. מחוסר ברירה הוא גר אצל הוריו. הוא מוצא משרה של מורה בתיכון בעיר שדרות ולמרות המצב הביטחוני, הוא עובר לגור בעיר הדרומית. כך הוא יוכל לברוח מאביו שיורד לו לנשמה בכל טלפון שהוא מקבל מהבנק. להתרחק מהמולת הנושים שדורשים את כספם ובעיקר לחסוך בעלויות הקיום הבסיסיות, שאינן דומות לאלה בתל אביב.

מאיה גזית – בת 12 הוריה לא מזמן התגרשו, ילדה שקטה ואינטליגנטית. לאמא שלה דניאלה, יש חבר רוסי חדש, בשם איליה. כמתנת בת מצוה למאיה, הוא מפנק אותן בטיול למוסקבה על חשבונו וטורף ליגאל ומאיה את תוכניותיהם למסיבת הבת המצוה שיחד תכננו. אילו רק יכלה הייתה מאיה עוברת לגור אם יגאל בשדרות. בשל הסכנה וחוסר הביטחון, יגאל מסרב לכל תחנוניה לבוא אליו לשדרות, אפילו לא לביקור. הוא מבטיח להגיע לתל אביב וזה לא קורה. הם מתרחקים בעל כורחם, למאיה זה מאד קשה. אבל בסוף, הטלפון מיגאל שיתכן והוא חוזר, מפיח בה תקוה חדשה.

עמליה אלבז – בת 46 מנהלת בית הספר “גוטווירט” בשדרות. גרושה עם 2 בנים בוגרים שחיים בחו”ל. היא ממוצא מרוקאי, אישה קטנה ונמרצת, שמרנית ותקיפה חכמה ומאד מסורה לעבודתה. שיערה השחור מהודק לאחור, דיבורה מהיר וענייני. היא נמשכת ליגאל ברמה האישית אך מתנגשת בו ברמה המיקצועית. מצב שמביא לעליות ומורדות ביחסים ביניהם.

אוהד מלכה – בן 17 תלמיד במגמת הקולנוע, בנה היחיד של יפה הספרית, אוהב לטפח את עצמו. מצלם את אימו ואת היחסים שלה עם יוסי בן יוסף, שוטר בתחנת המשטרה המקומית. לפני חמש שנים אביו דויד, עבד במשטרה ונעלם בנסיבות מסתוריות. זהו חור שחור שאוהד מנסה לפענח ללא הצלחה. בסופו של דבר הוא לומד להשלים אם האפשרות שלעולם לא ידע את התשובה ועליו להמשיך הלאה בחייו.

יפה מלכה – בת 38 אימו של אוהד, עובדת כספרית. היא אישה יפה, סקסית אנרגטית ודעתנית מאד. בעלה דויד נעלם לפני חמש שנים. בניגוד לרצונותיהם של בנה וחותנתה, היא מנהלת רומן עם יוסי בן יוסף, שוטר בתחנה המשטרה המקומית.

יוסי בן יוסף – בן 40 מקריח, רב פקד בתחנת המשטרה של שדרות, מאוהב ביפה הספרית. אובססיבי, ג’נטלמן ורגיש עד שיתוק עצמי. למרות כל התכונות האלה ואולי בגללן יפה אוהבת אותו.

טל בן הרוש – בן 17 תלמיד במגמת הקולנוע, בנם של חנניה המציל בבריכת השחיה ואתי המורה לריקודי בטן. טל שונא את אביו, איש גדל מידות ואלים, שנפגע מקאסם והפך לצמח. רגע לפני שמנתקים את חנניה מהמכשירים טל בא חשבון עם אביו, מגלה לו את נטיותיו המיניות ומציג בפניו את עופר, חברו לחיים. ארז אמנם יוצא מהארון, אך בניגוד לתקוותיו האב מתעורר לחיים וטל וחברו מוצאים את עצמם ממשיכים לטפל בחנניה, שחזר הביתה ומרותק למיטה.

חנניה בן הרוש – בן 50 מציל בבריכה השחייה, איש אלים ושמרן שאיננו מסוגל לקבל את טל בנו בשל נטיותיו המיניות. את רוב זמנו הוא מעביר בבריכה, בשתיית אלכוהול ומשחקי קלפים. יש אומרים, שהוא זה שגרם להתאבדותה של ליאת, ביתו הבכורה.

אתי בן הרוש –  בת 45 רקדנית בטן מפורסמת לשעבר, שהתחתנה עם חנניה ומאז חייה הפכו לסיוט רע. כבר שנים היא משלמת את המחיר ושותקת. למרות זאת, כשחנניה שוכב בבית חולים בגלל רסיס שפגע בראשו, היא מתקשה לחתום על טופס לתרומת אבריו.

ליבי חזנוב – בת 17 תלמידה במגמת הקולנוע. ילדה פרועה ואקטיבית מאד, חברתו של ערן קניזו. כותבת שירים משלה וחולמת לברוח משדרות לעולם הגדול. היא אנרכיסטי באופיה אבל נכנעת לתכתיבי אביה ואימה, אשר מחייבים אותה להצהיר שהיא דתיה ולוותר על השירות הצבאי. בעידודו של יגאל המורה, היא מפיירה את צו אביה ומבקשת להתגייס. התשובה הקווקזית לניסיון הזה, לא מאחרת לבוא. ליבי מוצאת את עצמה מאורסת ליולי, החבר של ווז’ה אחיה הבכור ומיד אחר כך נשואה לו.

תתי חזנוב – בת 45 אישה קטנה, פנים מחייכות, שיער זהוב, שמרנית ומסורתית. עלתה לישראל עם בעלה מקווקז. בארץ נולדו להם שתי בנות. קרו וליבי. היא עקרת בית ומייחלת שבנותיה ימצאו חתנים ראויים, רצוי מאד קווקזים ובעזרת השם יהיו הרבה נכדים.

מישה חזנוב – בן 49 מובטל, עובד בעבודות מזדמנות. שמרן וקנאי לבנותיו. מסרב לשלוח אותן לצבא. איש פשוט בעל ערכים שמרניים של המשפחה הפטריארכאלית הקלאסית.

קרו חזנוב – בת 23 ביתו הבכורה של מישה אשר היתה אמורה להתחתן עם הרצל. היא בחורה פשוטה אשר מאמינה באמונות טפלות ומעשי כשפים. היא מאוהבת בהרצל ומנסה בניגוד לרצון הוריה לחזור ולהתחתן איתו.

ערן סטנקביץ – בן 17 תלמיד במגמת הקולנוע חבר של ליבי נער בעל כישורים טכניים הוא מצלם עורך ומביים, בעיקר את ליבי מושא אהבתו הבלתי מושגת. הוא מצלם לה את הקליפ, הוא מצלם אותה בכיתה, הוא מצלם אותה כל הזמן. אבל בסוף הוא מצלם את מסיבת “אירוסיה”.

הרצל קניזו – בן 36 נוהג בסוסיתא ישנה. עבריין קטן, מהמר לעת מצוא, בטלן מקצועי. מן ליצן מקומי אשר חיי מקצבת סעד ומעזרתה של אימו. הוא אמור היה להתחתן עם קרו חזנוב, עד שאיבד את כספי החתונה במשחק קלפים ומישה אביה סגר בפניו את הדלת. הרצל לא מוותר. הוא אוהב את קרו, הוא רוצה שתהיה אשתו.

ארז ברדוגו – בן 17 נער ג’ינג’י אינטילגנטי מאד, מופנם, בישן. כותב ומביים את התסריט לתחרות “החלום הציוני”. מטפל באחיו הקטנים, רזיאל ורפאל במסירות, עוזר לאימו ותומך באביו ברגעי משבר ולחץ.

אהרון ברדוגו – בן 48 אביו של ארז, עובד כשומר במפעל עוף קור. בעקבות ירי הקאסמים הוא הפסיק לתפקד ונתמך על ידי בנו ארז, שמעביר איתו ערבים שלמים ומקריא לו את התסריט שכתב. אהרון מצידו נהנה מאד מחברת בנו ומתפעל כל פעם מחדש מהדימיון והכשרון של ארז.

רבקה ברדוגו – בת 42 אימו של ארז מטפלת בשלושת ילדיה, אישה קטנה וצנומה עם צמה שחורה. עובדת במפעל עוף קור.

ואליד תארבין – בן 27 בדואי מכפר שכן. משתתף בסרט שארז מביים לתחרות.

 

 

 

Posted on Leave a comment

תסמונת סיזיפוס

What happens when a non-combatant army unit is given an unconventional assignment – organizing a ceremony marking the signing of a historic peace agreement? It turns out that military logic, given the character and nature of the soldiers involved, places the last stone border marker placed at the wrong location – an insignificant point in the desert. This leads to a series of errors that sabotage the gala peace ceremony and bring the anticipated peace to the brink of a new war.

Comedy | 100 Min. | 35mm | Language: Hebrew

Director: Avi Bohbot
Writers: Haim Idisis, Avi Bohbot
Producers: David Silber, Moshe Edri, Leon Edri, Avi Bohbot
Source: Metro Communications, United King, Chaos Films
Production Status: Final draft of script, Fund raising

The script was inspired by absurd allegories such as Catch-22, M.A.S.H. and others, in the spirit of such masterpieces as Samuel Beckett’s Waiting for Godot and Albert Camus’s The Myth of Sisyphus. It comprises four parallel and interwoven stories, each naturally enhancing and continuing the others and offering new and surprising points of view concerning impossible realities.

091115-N-2456S-094 ATLANTIC OCEAN (Nov. 15, 2009) -- An MH-60S Seahawk, assigned to the "Nightdippers" of Helicopter Anti-submarine Squadron 5, prepares to deliver supplies aboard USS Dwight D. Eisenhower (CVN 69) during an underway replenishment. Eisenhower is conducting a three-week Composite Training Unit Exercise (COMPTUEX) in preparation for its upcoming 2010 deployment. COMPTUEX, scheduled by Commander, U.S. Second Fleet and conducted by a training team led by Commander, Strike Force Training Atlantic, is a joint/combined exercise conducted from Nov 3-24 off the East Coast of the United States. (U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 3rd Class John Suits/RELEASED)

Synopsis and Characters

The story takes place somewhere in the heart of a disputed desert, where a makeshift military border camp surrounds a large stone marker. The soldiers at this camp are getting ready for a rare ceremony, the likes of which this desert, ravaged by seven wars, has never seen: Placement of the final border stone – the territorial culmination of a long and exhausting peace process. Arriving at the camp is Shabtai, a reserve soldier who only reported for duty so he could be released.

Meanwhile, a helicopter is carrying the last border stone to its official location, where the ceremony is to be held. But Uri and Rehavam, the pilot and copilot, are forced to set it down several kilometers from their designated target. The helicopter crew leaves two soldiers behind to guard the stone, their objections notwithstanding: Avram, the bugler assigned to the ceremony, young and energetic despite his asthma and poor physical condition that render him unfit for combat duty – and Shabtai, who is still confident that he’ll soon be sent home. Avram, an armchair psychologist and Greek philosopher, makes the last moments of reserve duty miserable for Shabtai, who still thinks of himself as strong and fit.

An army truck is racing to this ceremony, bearing a huge rolled-up red carpet. Two soldiers are stuck in the stifling rear compartment: Sultan and Dror, the former a proud experienced and cautious reserve combat veteran and the latter a rash, impatient, hotheaded youngster in compulsory service. They appear to be unable to communicate with the speeding driver. Sultan, the more seasoned warrior of the two, imagines that they’re already dead and that the apparitional vehicle is headed straight for Hell. Dror, who loves life, cannot reconcile himself with this morbid tale of death and hell, but we only find out if he’s actually dead or alive as the closing credits come up.

At the same time, in that same desert wilderness, Amos, a bloodthirsty combat soldier with a glorious battle history, is guarding Omar, who shares the same attributes. Neither is happy about the romantic peace taking shape around them. Omar is a prisoner due to be released during the ceremony in a symbolic act and Amos, his guard, is bored to death by his unchallenging assignment and by Omar’s quarrelsome demeanor. In a moment of weakness, Amos orders Omar to escape and then goes off to capture him. Also recruited to the chase is Dor, a trained military attack dog. They set out confidently, in the tradition of days gone by, but somehow Amos’s plans for a good time go astray and he finds himself involved in a desperate hunt in which he himself becomes the hunted.

The comedy concludes with a macabre funeral for Dor, the heroic dog, who fell in the line of duty. On his way, he picks up Pierre, a guard at the watchtower overlooking the border, even though he no longer has any idea where the border is exactly. What’s more, he can’t even determine whether Lipman is an enemy soldier or serving in the same army as himself, but in his solitude and anguish, Pierre joins him all the same.

On the way to the desert ceremony, the two gather up all the survivors of this misadventure. It now appears that all the snafus are part of one grand and precise plan. All the invitees ultimately arrive at the gala ceremony, if only to find out that there’s still one final border stone that must be rolled up the mountain once again until there is peace here.

091115-N-2456S-094 ATLANTIC OCEAN (Nov. 15, 2009) -- An MH-60S Seahawk, assigned to the "Nightdippers" of Helicopter Anti-submarine Squadron 5, prepares to deliver supplies aboard USS Dwight D. Eisenhower (CVN 69) during an underway replenishment. Eisenhower is conducting a three-week Composite Training Unit Exercise (COMPTUEX) in preparation for its upcoming 2010 deployment. COMPTUEX, scheduled by Commander, U.S. Second Fleet and conducted by a training team led by Commander, Strike Force Training Atlantic, is a joint/combined exercise conducted from Nov 3-24 off the East Coast of the United States. (U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 3rd Class John Suits/RELEASED)

Posted on Leave a comment

הסוסיתא של הרצל/ רקע סוציופוליטי

הסוסיתא של הרצל - נער ונערה עם גיטרה

“הסוסיתא של הרצל” היא דרמה תחת אש, העוקבת מזווית מקורית אחר שגרת חייהם של תושבי העיר שדרות. את דמויות התלמידים המרכזיות בסרט ישחקו בני נוער, בעיקר מתושבי העיר והסביבה. זהו פרויקט טלוויזיוני ראשון שיצולם רובו ככולו בעיר שדרות ובעוטף עזה. הדמויות המרכזיות בסרט הם בני נוער, תלמידי מגמת הקולנוע ב בית ספר התיכון המקומי ובני משפחותיהם. הסדרה היא הזדמנות להציץ באופן אינטימי, לתוך שגרת חייהם המורכבים של תושבי הסְפר בדרום, העיר שדרות ואזור שער הנגב.

הסוסיתא של הרצל - דרדר

 הרקע לעלילת הסרט

עלילת הסרט נפתחת בימים שלפני מבצע “עופרת יצוקה”, שבמהלכו מטחי הרקטות נורים כל הזמן כמו גשם בלהות, אך בימים שלפני המבצע הרקטות נופלות בעיר שדרות כשגרה, כבר 12 שנים. בשל המצב הקשה, תושבים רבים עזבו את העיר. למרות תחושת חוסר האונים והפחד, אלה שנותרו שם חיים את חייהם תחת אש כשגרה, בעודם נאבקים כדי למנוע את קריסת הקהילה שבה הם חיים. מצבם כמגן וכבשר תותחים מסמלים אולי יותר מכל, את אובדן הדרך הציונית ואת חוסר הסולידריות החברתית בעת הזאת בישראל .

 

הסוסיתא של הרצל - דתי עוצר טרמפ

באותם ימים מגיע מתל אביב מורה חדש לקולנוע לתיכון גוטווירט בעיר. זהו יגאל גזית, גרוש טרי ויוצר קולנוע שהסתבך בחובות כבדים בעקבות כישלון סרטו האחרון. נואש ומדוכא מתמיד, הוא מבין שאם לא יעשה משהו דרמטי, הוא יאבד את חלקו במשמורת על בתו. בלית ברירה הוא מקבל את המשרה ועובר לגור בעיר הדרומית. הקשר שלו לחייו הקודמים מצטמצם לשיחות טלפון או סקייפ, לבתו או להוריו. ואולם יגאל אינו מצליח

להשתלב בחיים בעיר הקטנה והמותקפת, הוא גם לא מתרגל למשרתו. הזרות התל אביבית של יגאל רק מעמיקה את הניכור, תלמידיו מקשים עליו ורק מחכים לרגע שהוא יישבר ויעזוב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Posted on Leave a comment

חברות אוייבות

תסריט לסרט עלילתי ארוך מאת ז’ק בכרי

יהודיה צרפתיה שחייה על פרשת דרכים מגיעה לישראל כדי להתנדב במרפאת נשים במזרח ירושלים. היא רוקמת מערכת יחסים עמוקה עם אישה פלסטינית המגיעה למרפאה כדי לבצע עיקור ומגלה שהיא בהיריון. דרך סיפורן של שתי הנשים, המנוצלות על ידי הגברים שבחייהן, משתקף הקונפליקט במזרח התיכון בכל מורכבותו. סיפור ידידותן ויריבותן של שתי נשים שונות ודומות. מרים, רופאה גניקולוגית יהודיה מגיעה לישראל כדי להתמודד עם כישלון מערכת יחסיה עם בן זוגה. היא מתנדבת במרפאה במזרח ירושלים ופוגשת שם את לילה, אישה פלשתינית המתמודדת עם ההקצנה הדתית של בעלה ועם תמיכתו הגדלה בארגון טרור פלשתיני. במציאות שבה קיצוניים מקריבים ילדים למען מטרות לאומניות, מבקשת לילה להסתייע במרים כדי להפיל בהסתר את הוולד שבבטנה, ולהפוך לעקרה.

abu dis mur  3

Posted on Leave a comment

הנוצה מארץ הבובות/ סינופסיס

the feather copy

 דולילנד – ארץ הבובות, היא ארץ אגדית שכל ילד היה שמח להגיע לשם בכל רגע, ובעצם גם כל מבוגר שנשארה בו מעט מן הרוח הקסומה של אגדות ילדותו. ארץ הבובות היא ארץ כמו כל ארץ בעולם, רק שהכל בה מלאכותי. השמיים, השמש, הירח, ואפילו המים. זוהי ארץ שכל תושביה הן בובות ואין בה איש. אנחנו מגיעים לדולילנד ברגע היסטורי – בכל הבובות שם מתגשם פתאום חלומו של פינוקיו להפוך לאנושי. כולם שם חיים ונושמים אם כי הם עדיין נראים כמו בובות. המלך בובה, הטבח, הנסיכה, רועי האווזים, אופי העוגות וציירי החלומות – כולם בובות. אלה הן בובות חדשות ויפות שלא ראינו קודם מעולם, אבל הן דומות במאפיינים שלהן לבובות המוכרות לנו מן הילדות וגם מעכשיו. יש בובות של בני אדם ויש בובות של חיות ולבובות האלה יש רהיטים ובגדים, מכוניות ובתים וכמובן שגם צעצועים.

Doly Land

“הנוצה מארץ הבובות” מגולל סיפור אגדה מודרנית שעוסקת בקשר הנצחי שיש בין בני האדם לבין הבובות שלהם. זוהי עלילה משעשעת, מותחת ונוגעת ללב, העוסקת בזהירות ובאומץ בחיים ובמוות, ובתכנים יסודיים ומשמעותיים של הקיום האנושי. “הנוצה מארץ הבובות” פונה לקהל יעד רחב, “לכל המשפחה” ובכל התרבויות.

bg
boy and girl

קשה לדמיין את חיי בני האדם ללא בובות – אבל זהו מצב הפתיחה של “ארץ הבובות”. בארץ הבובות אין איש, ובארץ האנשים לא נותרה אפילו בובה אחת. התסריט עוקב אחר סיפורן של הבובות בארץ הבובות, ורק יחד איתן הוא מתגלגל ומגיע בסופו של דבר אל ארץ האנשים. העלילה מתארת מסע נואש לחיים ולמוות של בובות מארץ הבובות לארץ האנשים שמבינות שיש לשים קץ לפירוד בין העולמות.

הסרט מטפל באחד המשברים המרכזיים שהביאו עלינו החיים המודרניים בעידן הנוכחי. תא החמולה הרב משפחתי המגונן נהרס כמעט לחלוטין בעולם המערבי. כך גם התא המשפחתי המסורתי מתגוון במודלים חדשים של חיים חד הוריים, תוך צמצום גובר והולך של המחויבות הבין משפחתית.

“הנוצה מארץ הבובות” פונה לקהל יעד רחב, “לכל המשפחה” ובכל התרבויות. גיבורי הסרט הראשיים יעוצבו בדמותן של בובות הפורצלן והגומי הוורודות והקלאסיות, קונספט עיצובי מקורי שככל הידוע טרם נעשה בקולנוע.

דולילנד היא ממלכת בובות אגדית שבה חיות הבובות לבד ובנפרד מבני אדם. הארץ היפה הזו היא ארץ מפתיעה וצבעונית, כל בית שם יכול להיות ממתק או מתקן שעשועים, וכל כביש חפיסת שוקולד. בדולילנד הכל עשוי מבובות – אימא ואבא, ספר ובית. השמיים שמי בובה, והים ים-בובה, ואפילו האוכל הוא בובה.

דולי היא בובת נערה צעירה והיא הנסיכה האהובה של דולילנד. לאחרונה דולי חשה בודדה, למרות שהיא אף פעם לא לבד. דולי מרגישה שמשהו חסר בחייה, והיא איננה מבינה למה ומה. בסופו של דבר היא מבינה שכל הבובות החיות בדולילנד הן אולי שמחות, אך גם מאוד בודדות, פשוט מפני שאין שם אנשים. עולם שבו הבובות הן ללא אנשים והאנשים ללא בובות, הוא עולם עצוב מאוד.

החיים בדולילנד נראים שמחים ומאושרים אבל יש בעיה אחת גדולה בדולילנד – חיי הבובות שם אינם חיי נצח, שלא כמו חיי הבובות כשהם בינינו. מאז הקימו הבובות את ארץ הבובות לא השתנה בהן דבר, פרט לעובדה שהן הפכו להיות “אנושיות”, במובן זה שהם יכולים יום אחד למות. בצד השמחה הנובעת מהגשמת חלומו הגדול של פינוקיו הבובה להפוך לאנושי, סופיות החיים מדאיגה מאוד את הבובות, שחיו עד אז חיי נצח עד בלאי או אובדן.

מלך דולילנד הוא פאפידי, קשיש חכם וטוב לב שהשכיל לבנות עבור הבובות חיים שקטים וטובים. כשדולי נכדתו מגלה לחרדתה כי הוא עומד למות, היא רוצה לעשות משהו כדי להציל אותו. היא מבינה שלכל הבובות היו פעם חיי הנצח כשהן חיו בקרב בני האדם, והיא מחליטה למצוא את ארץ האנשים. כך היא חושבת שהיא תוכל להציל את הסבא שלה, ואת סבתא שלה, ובעצם את כל הבובות החיות בדולילנד.

 

השליט האמיתי בארץ הבובות הוא דוליקון, שר צבא קשוח ומר לב. באמצעות חיילים ושוטרים הסרים למרותו, השכיל דוליקון להשתלט על כל מוקדי הכוח בארץ הבובות. דוליקון מאוכזב מאוד מבני האדם שנטשו אותו עוד כשהיה בובת צעצוע בידיהם. באותם ימים רחוקים שבהם עדיין חיו בובות ובני אדם יחד, נינטש דוליקון על ידי בעליו המתבגר. אז חבר דוליקון לפאפידי, שגם הוא נינטש ע”י בעליו, ויחד הם הקימו את דולילנד, שהפכה עד מהרה למקום מפלט לכל הבובות הנשכחות. דוליקון מעולם לא סלח לילד שנטש אותו, בזמן שפאפידי דווקא התגעגע לחברו טוני שנעלם. ארץ הבובות הייתה מוצלחת מדי, ומהר מאוד הגיעו אליה כל הבובות שחיו בין בני האדם, עד שלא נותרה שם אפילו בובה אחת. חיי האנשים ללא בובות הפכו להיות אומללים ועצובים.

דולי יוצאת יחד עם אחיה דודי למסע לגילוי מחדש של ארץ האנשים. היא אינה מבינה  וגם אינה נעתרת לבקשתו של פאפידי להניח לו למות. למסע ההרפתקאות מצטרפים רוקי הכבאי החזק והאמיץ וצ’יז השוטרת. גם קיילי הדורבנית הפחדנית, וקורין, עגורת הכתר והציפור השומרת של דולי.

דוליקון חושש בצדק לשלטונו והוא ועוזריו הקשוחים יעשו הכל כדי למנוע מדולי ודודי מלהגיע לארץ האנשים. דוליקון מאמין כי חזרת הבובות לארץ האנשים תביא אסון גדול על ראש הבובות, והוא נחוש למנוע זאת בכל מחיר. עוזרת לו במזימתו בטסי, ואימם של דולי ודודי, מלכה רודפת שררה וכוח. כשהיא מבינה שהיא שותפה להרס ארץ הבובות אולי כבר מאוחר מדי.

דולי ודודי רוצים אומנם להציל את כל הבובות בארץ הבובות ממוות, ואת כל האנשים מחיי עצב ובדידות. אבל אז מתברר כי “אנושיותן” של הבובות היא כבר בלתי הפיכה וכי מי שנדון למות ימות. או אז הם מבינים שזה לא בהכרח רע, שחיי נצח בתור בובה, אינם בהכרח עדיפים על חיי אנוש קצובים בזמן.

לדוליקון יש תוכניות גדולות יותר מהשתלטות על דולילנד. את הצבא העצום שלו הוא הקים כדי להשתלט גם על ארץ האנשים. האיום של צבאו העצום על חיי האנשים הוא ממשי ומפחיד. תוכנית הנקם השטנית שלו קרובה להשלמת יעדיה האכזריים.

לאחר מסע ארוך, פוגשים דולי ודודי בילדים ובאנשים שמעולם לא פגשו, ושבלעדיהם חיי הבובה, כמו חיי בני האדם, אינם חיים.

את האיורים היפים עיצב מיש, פיל אנימציה.